הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' קריצ'בסקי

פסק דין

כתב תביעה בסדר דין מהיר על סך 12,860 ₪, שהוגש במקור עוד בשנת 2003. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

1. מדובר בתביעת שיבוב של מבטחת בגין נזק לרכב מבוטח, בהתנגשות רכבים מיום 29.6.01. התובעת שיפתה מבוטחה, מר חיים רגב, בגין הנזק לרכבו. נטען שהנתבע הוא שנהג ברכב שפגע מאחור ברכבו של מר רגב. כתב התביעה הוגש לראשונה ב 21.5.03, וב 1.2.04 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. רק ב 14.10.09 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, יחד עם בקשת הביטול עצמה. נטען כי הנתבע לא היה מודע להליכים המשפטיים וכתב התביעה לא נמסר לו, כך גם האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח משכבר. בסופו של יום, בהחלטה מ 11.4.10 בוטל פסק הדין על ידי כב' הרשמת ספרא ברנע. התובעת ערערה על החלטת הביטול ובדיון מיום 15.7.10 התקבלה המלצתי למחוק את הערעור בלא צו להוצאות, תוך מתן אפשרות לתובעת לבקש תיקון התביעה. תיקון אכן התבקש, ונעתרתי לבקשה.

2. הטעם העיקרי, גם אם לא הבלעדי, שעמד ביסוד החלטת הרשמת לבטל את פסק הדין שניתן, היה נעוץ בפרמטר סיכויי ההגנה. אמנם במישור האחריות הנזיקית על פי חומר הראיות שבפני, האחריות המלאה לקרות התאונה רובצת אכן על הנהג ברכב שפגע ברכב המבוטח מאחור. עניין זה הומחש בעדותו של המבוטח מר רגב חיים, שהותיר רושם אמין. אלא מאי?: שאלת השאלות הינה מיהו אותו נהג פוגע. בעניין אחרון זה הנתבע המחיש "הגנת ברזל", כבר בבקשת הביטול, כשהראה במסמכים כי במועד התאונה שהה בכלל במעצר בחשד לביצוע עבירה או עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים (ראה להלן). עניין זה לא השתנה במהלך שמיעת הראיות. לפיכך, אין אשם אישי שלו לקרות התאונה שכן לא הוא שנהג ברכב הפוגע.

3. כתב התביעה המתוקן משתית יהבו על שלושה אדנים:

א. הנתבע הוא שנהג ברכב. טענה זו כאמור הופרכה פוזיטיבית.

ב.הנתבע רשום כבעליו של הרכב הפוגע. יש ליתן אפוא נפקות מלאה לסעיף 27ב' לפקודת התעבורה המקים חזקה ניתנת לסתירה המייחסת הנהיגה ברכב לבעל הרכב. החלופה הרלבנטית היא זו הקבועה בס"ק (א) שזו לשונו :

"נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו."

להשלמת התמונה אזכיר שסע' 1 לפקודת התעבורה מונה כמה חלופות להגדרת "בעל" ובהן הבעלים הרשום ברישיון הרכב. רישיון הרכב לא הוצג אך צורפה על ידי התובעת פרטי שאילתא למשרד הרישוי, ממנה עולה שבמשרד הרישוי נרשם הרכב על שם הנתבע מיום 23.5.01. היינו על פי נתוני המרשם היה הנתבע רשום כבעליו של הרכב לעת התאונה.

לטעמה של התובעת לא נסתרה החזקה שכן הנתבע לא המחיש אחת משלושת החלופות בסיפא של סעיף 27ב' האמור: מי נהג ברכב בפועל או למי מסר את החזקה ברכב או שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. לפיכך, הילוכה של התובעת הינו שאף בהינתן שלא הנתבע הוא שנהג ברכב, הרי שהאחריות הנזיקית רובצת לפתחו מכוח סעיף 27ב' הנ"ל שיש לו תחולה אף במשפט האזרחי.

ג.באם תידחנה הטענות הקודמות, הרי שיש לקבל התביעה שכן הנתבע גרם למצער לנזק ראייתי לתובעת בכך שהתעלם מן ההליך נגדו הן בביהמ"ש והן בהוצל"פ, והגיש את בקשת הביטול של פסק הדין בשיהוי ניכר בן שנים, שכיום מונע מן התובעת לאתר את הנהג הנכון; שממילא יכול והתביעה נגדו אף התיישנה.

4. לטעמי דין התביעה להדחות.

ראשית דבר, אציין המסמכים הממחישים שהנתבע שהה במעצר במועד התאונה, ולפיכך לא ייתכן שהוא שנהג ברכב הפוגע. התאונה ארעה כזכור ב 29.6.01.

א.הוגש צילום הודעה לבית משפט השלום ברחובות נושא חותמת התקבל מ 1.7.09 בת.פ. 2574/01 מ"י נ' קריצ'בסקי בו מודיעים הצדדים לביהמ"ש כי הנאשם (הנתבע) "היה עצור בגין תיק זה בין התקופות 19.6.01 עד 29.2.01 וזו התקופה אותה יש לנכות". בהחלטה בכתב יד על גבי הבקשה החליט ביהמ"ש כי יש לנכות תקופת ימי המעצר כפי החלטתו מיום 1.7.09.

ב.הוגש צילום גזר הדין באותו תיק פלילי בו ציין ביהמ"ש (בפרוטוקול ישיבת 23.9.01) כי הנאשם הורשע על פי הודאתו ב 28.6.01 ומצוי במעצר 94 ימים. הפחת 94 יום מן התאריך של 23.9.01, ומצאת שאכן ב 29.6.01 שהה הנתבע במעצר.

ג. הוגש אישור חוקר על מעצר הנתבע (מזכר של רכז חקירות תחנת רחובות של משטרת ישראל מיום 14.12.09) בו נרשם כי הנתבע עצור מן המועד של 19.6.01.

5. יצוין כי עדותו של המבוטח רגב חיים המחישה כאמור אחריותו של הנוהג ברכב שפגע בו, שכן מדובר בפגיעה מאחור לפני כיכר או בכיכר. ואולם העדות לא המחישה כלל שהנוהג ברכב היה הנתבע, שכן מר רגב ראה אמנם את פני הנהג ואולם לא זכר לעת עדותו וממרחק של זמן כיצד נראה אותו נהג ולא ידע לזהות שמדובר בנתבע, שישב באולם. הנהג המעורב מסר לו את פרטי הנתבע, משל מדובר בפרטיו שלו. הוא מסר למר רגב שאין עליו מסמכים, ולכן מסר הפרטים בעל פה. התובעת כמובן קיבלה ממבוטחה את מס' הרכב הפוגע, ואת פרטי הנתבע בתור מי שנהג בו כביכול. כך נולדה תביעה זו (טופס ההודעה למבטחת של מר רגב צורף עוד לכתב התביעה המקורי, וצוינו בו, שלא במפתיע, פרטי הנתבע בתורת הנהג הפוגע).

לסיכום עד כאן: הומחש שהתובע לא נהג ברכב לעת התאונה, שכן שהה במעצר. אותו אלמוני שנהג ברכב, מסר למבוטח של התובעת את פרטי הנתבע בתור פרטיו. הרכב נרשם על שם התובע כחודש לערך עובר לתאונה.

6. האם יש אפוא להטיל אחריות על הנתבע מכוח סעיף 27ב' לפקודת התעבורה בתורת בעליו של הרכב?: אין חולק שלסע' יש תחולה בהליך פלילי בגין עבירת תעבורה. טוענת התובעת כי יש לסעיף תחולה לא רק בפלילים ובתי המשפט נוהגים ליישמו אף במשפט האזרחי. אכן, את הגיון החזקה המגולמת בסע' נוהגים בתי המשפט להחיל לא אחת אף במשפטים אזרחיים, ומסיבה טובה. לא אחת, גם בתיקים אזרחיים, לא ידועה זהות הנוהג ברכב (לרוב בתאונות פגע וברח), ולמצער שנויה זהותו במחלוקת. אף קודם לתחיקתו של סעיף 27ב' הנ"ל (שנוסחו עבר מספר שינויים), יישמו בתי המשפט חזקה שבהגיון לפיה "משנגרמה תאונה שבה היתה מעורבת מכוניתו של אדם, נוצרת הנחה לכאורה שהמכונית היתה אותה שעה נהוגה בידי בעליה" (ע"א 259/63 אפרים חיים נ' יעקב קלקשטיין פ"ד יח(3) 664, בעמ' 665 מול אות השוליים ז'). אם לא סתר בעל הרכב שהוא הנהג, יחשב הוא כמי שנהג ברכב. החזקה נקלטה אל פקודת התעבורה בדמות סע' 27ב האמור. הסעיף קובע "חזקת נהגות" או שימוש ברכב על ידי בעל הרכב; חזקה הניתנת לסתירה.